דוברות רדיקלית רהוטה

שלחתי חברות לקרוא רשומה שעניינה אותי. חשבתי שנדבר על התוכן. בעיקר, שאלו אותי מה זה סיסג'נדר¹.

מה שגרם לי לחשוב שוב על נגישות של שיח פוליטי, בעיקר רדיקלי. כזה שנוטה לאתגר מוסכמות חברתיות, לחלוק על תפיסות מקובלות, להתנגש באינטואיציה והקומון–סנס של מי שלא שייך אליו, ובאופן כללי לעצבן אנשים².

[הטקסט הזה כאן לא בגלל שיש לי (או לו) שורה תחתונה. אין. יש שורות ראשונות, יש סימני שאלה]

נורא קל לעצבן אנשים. את רק אומרת להם שהם לא בסדר, שמה שלימדו אותם לא נכון והם לא מכירים את המציאות – ואפילו אם זה נאמר בצורה נקייה ומתחשבת ובלי לפנות לכולם בלשון נקבה, הם מיד מתחילים להתעצבן. גם כשהמסר החתרני שלך חד וברור ובשפה פשוטה, לא בהכרח ירצו להקשיב לו, בטח שלא להסכים.

תחום פעילות מפתח שפה ומונחים משלו. בפרט כשהוא מדבר על בעיות או מצבים חברתיים שביום יום מתעלמים מהם, או שנוגעים למיעוט – לפעמים חייבים "להמציא" מילים, או לקחת מושגים אקדמיים גבוהים ולא שגורים ולהכניס אותם להפגנות ורשתות חברתיות.
לפעמים הז'רגון הזה הכרחי, ולפעמים הוא יכול להיות בסדר – אם נזהרות בשימוש בו, זוכרות להסביר אותו, ולא הופכות אותו לדרך להתנשא (או לאזן את רגשי הנחיתות מול מי שמתנשאת עלייך), וזוכרות שרעיונות פוליטיים מהפכניים אמורים להיות נגישים לציבור רחב, לא רק למי שמחזיקות אסופות מאמרים בתחום.

אנשים שלא אכפת להם ממשהו לא הולכים ולומדים אותו מיוזמתם.
אנשים שהזהות המינית והמגדרית שלהם דומה יחסית לאלו שמקובלות בחברה (והם הרוב, מן הסתם) לא הולכים לקרוא יותר על זהויות אחרות, הרגישויות שלהן, או הדרך הנכונה והמכבדת להתנהג ליד האנשים שמזוהים איתן – אלא אם הם נתקלו במישהי או משהו שגרמו להם להתעניין בנושא או לגלות אכפתיות. חלק גדול מהזמן הם אפילו לא חושבים על זהויות אחרות ולא זוכרים שהן קיימות³. כל הסיפור הזה עם זהויות שקופות? ככה הוא עובד.

אנשים שתומכים במדיניות הממשלה לרוב לא הולכים לבדוק מה לא בסדר איתה. וכשהם כן – בצעדים קטנים, לאט, ובלי להפיל את השיטה בבת אחת.

ככל שנדרוש יותר ממי שרוצה להשתתף בדיון, פחות אנשים ישתתפו בו.

אף אחד לא עובר ישירות מההבנה שתקציב הביטחון גדול מדי למסקנה שצריך לפרק את המדינה ולהקים במקומה קומונות אנרכיסטיות עם גינה אורגנית⁴, או מהתנגדות להטרדות מיניות לקריאה לפרק את מוסד הנישואים⁵. אין בעיה לשאוף לשינויים גדולים שנוגעים לשורשי העוולות סביבנו. יש קצת בעיה בשאיפה להתחיל מהם. הכעס על אנשים ש"מבינים" חלק אבל לא את הכל, או הניסיון לצייר אותם כגרועים יותר מאלו שלא מבינים כלום הוא התעלמות מגודל הצעד שנדרש כאן.

.

המתח הזה מעצבן את מי שרוצה להשתתף במצעד הגאווה בלי שיסבירו לה שבעצם זו הפגנה נגד הכיבוש, מי שרוצה להתנגד לאלימת מינית וכועסות עליה כשהיא לא יודעת איך לפנות לג'נדרקוויר, ומי שלא חשב שבהפגנה בשטחים יתקפו אותו על מה שיש לו בסנדוויץ'. ובצדק. אי אפשר כל הזמן לדבר על הכל, השקפות עולם מגיעות ביותר מסט אחד תואם, ולך דווקא אין שום בעיה להיות הומו ימני ולא מתאים לך שנציגיך–מטעם–עצמם יטענו אחרת.

הוא מעצבן גם את מי שצריכות לריב עם שמאלנים על הטרדות מיניות, להסביר לאנרכיסטיות על זכויות בעלי חיים, וללמד פמיניסטיות על גזענות ואפליה. וגם אותן הוא מעצבן בצדק. איך לעזאזל אנשים שאמורים להיות רגישים ומודעים ופוליטיים מצליחים לפספס את הקשר המרכזי הזה, ולגרום לאחרות את העוולות שהם אמורים להתנגד להן.

ומעצבן גם הצורך להסביר דברים בפעם האלף, ומעצבנת ההנחה שזו חובתך להסביר למה משהו פוגע או מדיר או מפלה, ולא חובתם ללמוד.

.

ואפשר להתעצבן. ולרטון. ולהתעייף. אבל להסביר מה לא בסדר במצב העניינים הנוכחי, למה הנושא חשוב, ואיך אפשר לתקן אותו – זה מה שעושות פעילות לשינוי חברתי ופוליטי.
הן עושות עוד דברים מדי פעם, אבל הליבה היא ההסברים האלו – בהפגנות ועצומות ומכתבים והרצאות וקמפיינים וסרטים ופרסומים ופגישות. אם אין לך כוח לזה, הגיע הזמן לקחת חופש. זה יכול להיות חופש לזמן קצר או ארוך או רק במקומות מסוימים. אפשר להגדיר מרחבים של תמיכה או תכנון או עבודת הכנה, שבהם כולן מסכימות על הערכים והמטרות ופחות–או–יותר על הכלים הלגיטימיים, ובהם לא צריך להסביר את הבסיס. מחוץ להם – אם את רוצה לדבר על מה שחשוב לך, והוא שונה מהמצב הקיים או ממה שמוכר לרוב האנשים סביבך, כנראה שתצטרכי להסביר את עצמך. ותתקלי בחוסר הסכמה.

.

מרחב תמיכה או דיון פנימי של ציבור המשוכנעות יכול להיות סגור ולדרוש היכרות עם הנושא. סבבה. אבל פנייה לקהל הרחב צריכה להיות נגישה לקהל הרחב. היא לא חייבת להיות נחמדה אליו, אבל היא צריכה להיות מובנת לו. אם הקהל הרחב לא יודע מה זה סיסג'נדריות או אוריינטליזם או ג'נטריפיקציה, הוא צריך לקבל הסבר (קצר, נגיש, בשפתו), או מונח אחר, קצת פחות מורכב ובלי הוגים צרפתיים, אבל שאפשר לעבוד איתו.

וכל טקסט, או אירוע, שאחת המטרות המרכזיות שלו היא "לעורר מודעות", צריך לחשוב גם על הקהל הרחב. אצל מי שיודעת לא צריך להעלות מודעות.

יש סביבנו הרבה פעילות וכותבות שיודעות היטב את הדברים האלו – שיודעות להסביר יופי שמרצ לא מנסה ולא מצליחה לפנות לקהל חדש, שמתלוננות על שמאלנים שנהנים לדבר לעצמם, ולא תמיד שמות לב כמה קל ליפול לאותו בור.

.

אנחנו רוצות גם לדבר על כל המורכבות וכל המאבקים וכל הדיכויים השונים ולא להתעלם מאף אחת, לא להשתיק ולמחוק אותה, וגם להיות מעשיות ומשפיעות ולשנות משהו.
גם להגיע לרוב שלא מסכים איתנו, או לא אכפת לו מספיק, או לא יודע על מה אנחנו מדברות, וגם לקרב אלינו עוד קצת את השותפות הפוטנציאליות שלנו. בלי לוותר על האמת. וגם להרגיש שזו המהפיכה שלנו ויש לנו בה מקום לרקוד.
ולהצחיק קצת עצמנו כי מגיע לנו. ולפרוק תסכול בלי הצורך לבדוק מי מקשיב ומה הוא שומע.
אנחנו לא רוצות לחשוב כל פעם מחדש על המסר המרכזי ועל קהל היעד, מה הוא יודע ומה הוא מבין. אנחנו בטח לא רוצות להתפשר על סנטימטר בעמדתנו הצודקת או בסירוב שלנו לקבל מוסכמות דכאניות⁶. פשוט שיקשיבו לנו ויראו שאנחנו צודקות.

.

ומשהו בדרך מתפקשש. אנחנו שוכחות שמי שרק עובר ליד הפגנה או קורא עליה בעיתון לא באמת יכול (או רוצה) להבין עמוד שלם של מסרים מורכבים ומעורבים ומאתגרים (ושונים זה מזה) שדורשים סמסטר–שניים במגדר או בסוציולוגיה. אנחנו עוסקות קצת בפוליטיקה, והמון בפוליטיקה פנימית. אנחנו מערבבות ומבלבלות מסגרות שמטרתן המרכזית היא יצירת שינוי באלו שמטרתן המרכזית קבלת תמיכה, ובסוף לא משיגות אף אחת מהן.

1בתמצית – מישהי שיש התאמה בין המין שנולדה לתוכו והזהות המגדרית שלה (למשל, שנולדה כנקבה ומזהה עצמה כאישה).

2מיותר לציין שאני אחת מהיצורים המעצבנים שאני מדברת עליהם, ואת כל הבעיות שאני מזכירה כאן אני מכירה היטב בגוף ראשון.

3מילים לטיניות לא מוכרות בדרך לא עוזרות להתעניין בנושא, בעיקר לא כשהן מוטחות בך בזעם על כך שמעולם לא טרחת ללמוד יותר על תחום שלא ידעת שקיים

4לא שקומונה אנרכיסטית עם גינה אורגנית זה לא מגניב.

5בסדר, באזורים מסוימים, בגילאים מסוימים, המעבר הזה יכול להיות יחסית מהיר – אבל הוא עדיין צריך תשתית וסביבה תומכת ומעגל חברתי מסוים מאוד.

6וזה נכון על כתיבה לא מקובלת כמו קפיצה לא עקבית בין זכר לנקבה, כמו גם על הנטייה המעצבנת שלי לכתוב בלשון רבות.