גואל רצון, עבדות ושטיפת מוח – סיבוב שני בבית המשפט

פסק הדין של בית המשפט העליון בערעור של גואל רצון התפרסם השבוע. [1]

פסק הדין עוסק, ברובו, בעבירות המין בהן הורשע רצון, אבל אני לא רוצה להתעכב על החלק הזה.

מה שמעניין אותי, ופסק הדין לא עוסק בו, הוא הזיכוי של גואל רצון בבית המשפט המחוזי מעבירת ההחזקה בתנאי עבדות. הסיבה שפסק הדין לא עוסק בסוגיה הזו היא שהפרקליטות בחרה שלא לערער על הזיכוי. כתבתי כבר, בהרחבה, על הבעיות בפסק הדין בבית המשפט המחוזי, ואני מאמינה שבחירת הפרקליטות שלא לערער הייתה טעות.

הבעיות בפסק הדין של המחוזי, בקצרה – הייתה התמקדות מופרזת (גם של הפרקליטות וגם של בית המשפט) בשאלת ה"שליטה המנטלית"; לבית המשפט היה קשה לזהות החזקה בתנאי עבדות במקרה שבו לא היה שימוש באלימות פיזית או כבילה ממשית (הנשים לא היו נעולות בבית או קשורות בשרשראות); לבית המשפט היה קשה להשתחרר מהרעיון שקרבנות עבדות יכולות להיות נשים ישראליות נורמטיביות שמכירות את הסביבה. וברקע לכל זה, בית המשפט התעלם מהעובדה שהחזקה בתנאי עבדות יכולה להתקיים גם בהסכמת הקרבן.

קריאה זהירה בפסק הדין בבית המשפט העליון מחדדת את המסקנה ששאלת העבדות הייתה צריכה להיבחן גם בעליון, וייתכן שהייתה מסתיימת בהרשעה.

עבירת ההחזקה בתנאי עבדות מוגדרת בחוק כ"מצב שבו מופעלות כלפי אדם סמכויות המופעלות ככלל כלפי קניינו של אדם; לענין זה, יראו שליטה ממשית בחייו של אדם או שלילת חירותו כהפעלת סמכויות כאמור".[2]

תיאור הרקע העובדתי למעשיו של רצון בפסק הדין של העליון –

לאורך השנים לא עבד המערער, בעוד הנשים עבדו לדרישתו במשק בית. חלק מן הנשים פנו אל המערער בבקשה שיאפשר להן ללמוד מקצוע במסגרות חיצוניות. פניות אלה נענו בשלילה או תוך העמדת תנאים מכבידים, שעיקרם חיוב ללמוד בחברת נשים בלבד. הנשים גם הפקידו חלקים ניכרים משכרן בקופות משותפות – האחת, לצרכי המערער בלבד; השניה – לצרכי הקבוצה. מרבית נשות הקבוצה ניתקו קשר עם משפחתן, ואימצו שמות בעלי צליל אשכנזי, גם אם הן מעדות המזרח. הן קיעקעו על גופן את דמותו או שמו של המערער, ואימצו סגנון לבוש "צנוע", אשר כלל שכבות בגדים רבות וכיסויי ראש.

המערער גם איים על הנשים לאורך התקופה, כי אם לא יצייתו לחוקים ולהוראות שקבע, יענישן בפגיעה בבריאותן ובבריאות ילדיהן, ונקבעו עונשים על הפרות. המערער אף עקב אחר מעשיהן של הנשים וילדיהן, ולצורך זה התקין מצלמות מעקב בוילה; אסר על הנשים לשהות בחדריהן כאשר הדלתות סגורות; דרש מן הנשים לדווח לו על הפרות החוקים וההוראות על-ידי מי מחברותיהן; בדק את הטלפונים הניידים של הנשים, לרבות בדיקות פתע; ופיקח על שיחות הטלפון שלהן, על ידי כך שחייב אותן למסור לו את סיסמאות המכשירים.

העובדות האלו, כפי שהעליון מזכיר, היו הבסיס לאישום בעבדות, ואלו רק העובדות שאינן שנויות במחלוקת – לא כל הבסיס לאישום בעבדות. במילים אחרות – מוסכם שרצון הפעיל על הנשים מידה לא מבוטלת של שליטה; מוסכם שהוא הגביל את חירותן; מוסכם שהוא העניש את מי שהפרה את הוראותיו, והשתמש באיומים כחלק מהשליטה שלו בנשים. מוסכם שהיו אינדיקציות ליחס חפצי, כמו שינוי שם וקעקוע הדמות שלו על גופן. התיאור הזה, בפני עצמו, מאוד קרוב ללשון החוק בעניין החזקה בתנאי עבדות. לכל הפחות, קרוב מספיק להצדיק דיון מעמיק בערעור, והזדמנות לבית המשפט העליון, לראשונה, להבהיר איך נכון לפרש "עבדות" בדין הישראלי.

הדיון הזה נדרש מעוד סיבה. השופט רובינשטיין מזכיר בפסק הדין את התלות שמתפתחת אצל אנשים בכהני דת או מי שנתפסים כבעלי סמכויות רוחניות. הוא מצטט מאמר (שנשמע מטריד),[3] שמתייחס לנשים ש"פותו" לקיים יחסי מין עם אנשים שהציגו עצמם כבעלי יכולות על טבעיות. המאמר הזה, ונספח של פרופ' לפסיכולוגיה שהוא מפנה אליו, מתייחסים לאונס שבוצע בנסיבות של "שטיפת מוח". ונראה שרובינשטיין מאמץ את הניתוח הזה.

אישית, יש לי בעיות עם התזה של "שטיפת מוח" (או "שליטה מנטלית"), והאם זה בסיס שצריך להתקבל בבית משפט. אני גם לא משוכנעת שצריך להוכיח שטיפת מוח כדי להוכיח את עבירת העבדות במקרה של גואל רצון (בין השאר בגלל שאיומים פנטסטיים, עבור מי שמאמין בהם, לא בהכרח שונים מאיומים באלימות פיזית. בשביל זה לא צריך שליטה מנטלית). אבל הסיבה העיקרית שבית המשפט המחוזי זיכה את רצון מעבירת ההחזקה בתנאי עבדות היא שהוא דחה את הטענות על שליטה מנטלית כאמצעי שליטה. ואת הטענה הזו בדיוק רובינשטיין, באמירה אגבית ולא מעמיקה, מקבל.

המעמד של האמירה הזו מעלה שאלה רצינית. מצד אחד, זו אמרת אגב. היא לא חיונית לטיעון, והיא לא זוכה לדיון משפטי רציני – דיון שבית המשפט המחוזי, עם כל הביקורת שלי על הניתוח שלו, בהחלט ניהל. היה מתבקש שאם בית המשפט כבר נכנס לפינה הזו, הוא יתמודד עם הביקורת של המחוזי על טענת השליטה המנטלית. זה לא קורה.[4]

מצד שני, הטענה אמנם לא נדונה לעומק, וההתייחסות אליה היא במסגרת הדיון בקיום תלות של קרבן עבירות מין (ולא קרבן עבדות) – אבל היא עולה במפורש בפסק הדין, היא מוצגת כהשלמה לטיעון שבמקרה הזה אין משקל להסכמה, ואף שופט אחר לא מתנגד אליה. בהחלט אפשר להסיק ממנה שבית המשפט העליון מוכן לקבל שטיפת מוח כאמצעי ליצירת תלות ושליטה. ואם זה המצב, הזיכוי של גואל רצון מעבירת ההחזקה בתנאי עבדות עוד יותר בעייתי, וכך גם בחירת הפרקליטות שלא לערער.

[1] עפ 8271/14 ‏ ‏אבא גואל בן נתן רצון נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.7.2016).
[2] ס' 375א לחוק העונשין
[3] "הדיין הרב ש' דיכובסקי, לשעבר אב"ד בבית הדין הגדול לערעורים ומנהל בתי הדין הרבניים, נדרש במאמרו "אישה שזינתה בהשפעה רוחנית-מיסטית" (עומד להתפרסם בתחומין לו (תשע"ו) לשאלת מעמדן ההלכתי של נשים נשואות שפותו לקיים יחסי אישות מחוץ לנישואין, כחלק מ"ברכה" או מ"טיפול" רוחני לפריון או לשלום בית, מתוך אמונה תמימה שבכך יוושעו." (ס' עח לפסק הדין, כי זה רובינשטיין וככה הוא ממספר סעיפים). אמרתי לכן שזה נשמע מטריד.
[4] רובינשטיין באמת צריך להפסיק עם הקטע הזה של אמרות אגב לא רציניות בפסקי דין – אתה שופט בבית משפט עליון, לא בפרלמנט של שישי בבוקר. לקביעות שלך יש השלכות.
פורסם בקטגוריה הכל שפיט והרשות נתונה, עבודה שחורה | כתיבת תגובה

הזכות לפונדקאות – על מה (ועל מי) מגינים?

הרשומה הזו מתחילה משני כיוונים שונים. אחד מהם הוא רשומה קודמת, על הזכות להורות. השני הוא מאמר חדש של חיים אברהם על אפליית זוגות בני אותו מין בהליכי פונדקאות בישראל.[1] אנסה לעשות שני דברים: האחד, להתמודד עם כמה טענות שהפריעו לי במאמר של אברהם (ומפריעות לי בשיח על פונדקאות בכלמיני הקשרים אחרים), ובעיקר עם ההסתמכות על שוויון בהקשר הזה; השני, להתמקד בשאלת מימוש ההורות דרך אשה אחרת.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה Glad to be gay, אל תקרא לי מותק, הכל שפיט והרשות נתונה, פרות קדושות | תגובה אחת

ילד מותר – האם יש זכות חיובית להורות?

יש משהו בדיון על הורות שמגיע מהר מאוד לטונים ולטענות תמוהות למדי. טוב, לא רק בדיון על הורות.

הבחירה הראשונית בהורות (לפחות בחברה שלנו) היא בחירה אנוכית למדי – ליצור בעולם אדם חדש, אדם שלם שלא היה קיים קודם! שעצם קיומו נועד לאפשר לי לממש היבטים שונים של הקיום האנושי שלי. למרות זאת, צד האנוכי נעלם מדיונים רבים על הורות, שאיכשהו נתפסת כנעלה ואלטרואיסטית. ההילה הקדושה של ההורות גורמת לנו להסכים לטענות קשות, שלא היינו מקבלות כל-כך בקלות וללא סייגים בנסיבות אחרות.

זכות לקיומם של בני אדם אחרים ולקשר איתם היא רעיון מורכב, שמעלה שאלות לא פשוטות. הרשומה הזו בוחנת את השאלה האם ישנה זכות חיובית להורות. ספוילר – לדעתי, לא. אבל השיחות עם חברות חכמות שכנעו אותי שלכל הפחות יש כאן דיון מעניין.

היבטים חיוביים ושליליים של זכויות

מקובל להתייחס לזכויות אדם ככוללות גם היבטים שליליים (כלומר, אסור למדינה לפגוע בזכות) וגם היבטים חיוביים (כלומר, המדינה חייבת לפעול בצורה אקטיבית כדי לקדם אותה). יש ניתוח מיושן שרואה בזכויות אזרחיות-פוליטיות זכויות שליליות בעיקרן, וזכויות חברתיות-כלכליות כבעלות יותר היבטים חיוביים. הניתוח הזה פשטני ושגוי. לזכויות אזרחיות ופוליטיות יש גם היבטים חיוביים – למשל, המדינה נדרשת להשקיע בהקמת בתי משפט, מינוי והכשרת שופטים כדי שאזכה להליך הוגן. לזכויות חברתיות וכלכליות יש גם היבטים שליליים – אסור למדינה למנוע מחולים טיפול רפואי או למנוע מאנשים מסוימים (למשל, בנות) ללמוד בבתי ספר.

הדרך המקובלת היום היא לנתח את כל זכויות האדם כמטילות חובות משלושה סוגים:

  1. לכבד את הזכות (respect), כלומר אסור למדינה לפגוע בה (למשל, אסור לענות או לשעבד);
  2. להגן על הזכות (protect), כלומר, המדינה צריכה למנוע מאחרים לפגוע בזכות (למשל, לא לאפשר להם לרצוח או לשעבד);
  3. להגשים את הזכות (fulfil) – המדינה צריכה לפעול בצורה אקטיבית כדי לקדם את הזכות (למשל, לבנות בתי ספר ובתי משפט; לחנך את הציבור לחשיבות ההגנה על זכויות אדם).

זכות חיובית להורות?

מבחינת משפט נוהג בישראל, בית המשפט העליון כבר פסק שיש לזכות להורות היבטים חיוביים ושליליים. הטענה הזו אמנם אומרת מה הדין המצוי בישראל כרגע, אבל לא בהכרח משקפת את הדין הרצוי או יישום נכון של עקרונות זכויות אדם (ופסיקת בית המשפט העליון, בכל הכבוד, היא לא באמת אינדיקציה לעקרונות האלו).

הזכות להורות מוכרת כאחת מזכויות האדם, ומההסבר למעלה אפשר להניח שאם היא זכות אדם ככל זכות אחרת, יש לה גם היבטים חיוביים וגם היבטים שליליים. זכות שלילית בטח שיש. אסור למדינה לעקר או לסרס בכפייה קבוצות שלא מוצאות חן בעיניה. אסור לה להעביר ילדים ממשפחות אבוריג'יניות או תימניות למשפחות לבנות. אסור להוציא ילדים מהבית בלי סיבה טובה מאוד. זכות חיובית (שדורשת מהמדינה, למשל, לממן טיפולי פוריות) זו שאלה אחרת. כדי לבסס את הטענה שלי שבמקרה הזה ההיבטים החיוביים מוגבלים מאוד, עליי להוכיח שיש לזכות להורות מאפיינים מיוחדים, שמקשים עלינו להתייחס אליה כזכות פוזיטיבית.

הזכות להורות באמת שונה מהרבה זכויות אחרות, בכך שהיא למעשה קובעת שיש לי זכות לקשר עם אדם אחר בעולם – קשר אישי, רגשי, ביולוגי וייחודי מאוד. יותר מזה – היא קובעת שיש לי זכות להיווצרותו וקיומו של אדם נוסף בעולם (אם נתמקד במקרה הנפוץ, של הורות ביולוגית, ולא במקרה הנדיר יותר של אימוץ). במובנים מסוימים, הגשמת הזכות להורות נותנת לי זכות באדם אחר – הילד.

[במקרים מסוימים, למשל אם הדרך להגשמת הזכות היא באמצעות פונדקאות, אדם "קונה" זכות באדם אחר נוסף בדרך להגשמת הזכות לילד- זכות השימוש בגופה של האם הפונדקאית. אני מקווה להעלות הנה עוד כמה ימים רשומת-המשך, שתתמקד בפונדקאות]

הזכות לילד

אני לא משוכנעת שהמושגים של זכויות אדם, שמבוססים על הומניזם, על תפיסת כל אדם כערך בפני עצמו, בעל כבוד וזכויות וקיום משל עצמו, מאפשרים לנו לראות את קיומו של אדם שלם וחדש בעולם כהגשמת זכות של מישהו אחר. ברגיל, אנחנו לא מקבלות כלגיטימית תפיסה שרואה בבני אדם מושא לזכויותיהם של אחרים, והזכות להורות דורשת מאיתנו להכיר באדם כמושא לזכות של אחר לא רק בזמן ומקום מסוימים, אלא בעצם קיומו.

המקרה המובהק האחר של זכות אדם ליצירת קשר אישי קרוב בעולם הוא נישואים (אפשר גם זוגיות בלי ניירות וטבעות). כאן, דיני זכויות אדם דורשים שהנישואים יתבססו על הסכמה חופשית ומלאה של בני הזוג. ברור שהדרישה להדדיות והסכמת הצדדים היא לא דרישה שאפשר להציב להיווצרות הורות. מכאן עולה השאלה האם זו סיבה לראות בזכות להורות זכות חזקה יותר ומסויגת פחות, או להיפך, להיזהר יותר בעוצמה שאנחנו מוכנות לייחס לזכות הזו, בדיוק בגלל שהיא לא עומדת בדרישות שיש לנו במקרים דומים.

 

הטענה שלי היא לא שצריך לסרס את כולם כדי למנוע פגיעה בזכויותיהם של ילדים פוטנציאליים שלא הביעו ולא יכלו להביע הסכמה לבוא לעולם או לבחור את המשפחה שתהיה להם. אבל כל דיון בזכות להורות צריך להתחיל מהפרדה בין החשיבות של הורות בחברה (שאין עליה מחלוקת, גם אם אין הסכמה על ההשלכות של החשיבות הזו) ובין ההצדקה שלה כזכות אדם, ומהבנה שזכות לקשר עם אדם ספציפי אחר, שלא הסכים ולא יכול להסכים, היא תופעה מאוד חריגה בשיח של זכויות אדם, ודורשת זהירות.

נכון, אנו לא יכולות לדמיין חברה שאין בה הורים וילדים, ולאנשים יוולדו ילדים בלי קשר להגדרות שלנו לזכויות אדם. אבל במקומות שונים ותקופות שונות גם אי אפשר היה לדמיין חברה בלי עבדים, חברה ששוללת אפליה גזעית, או חברה שרואה בנשים בנות אדם שוות ערך, ואנחנו עדיין מתעקשות על זכויות אדם שסותרות לחלוטין את התפיסות החברתיות האלו.

מעבר לכך – בשביל הורות ביולוגית שמתרחשת אם נרצה או לא, לא צריך זכות פוזיטיבית ולא צריך עזרה של המדינה. השאלה של זכות פוזיטיבית להורות מתעוררת קודם כל במקרים בהם הורות היא דבר שעדיין לא קרה, ושניתן למנוע. לא בהכרח צריך למנוע, אבל לפחות אפשר לשאול כמה שאלות על מה שאנחנו מקבלות כמובן מאליו.

פורסם בקטגוריה האישי הוא הפוליטי, הכל שפיט והרשות נתונה, פרות קדושות | 11 תגובות

אדם צריך בית

דמי הבטחת הכנסה לא מספיקים לקיום בכבוד.

השורה הזו בלבד הייתה אמורה להיות כותרת שלא יורדת מסדר היום. הוועדה למלחמה בעוני (ועדת אלאלוף) התייחסה לבעיה הזו; המוסד לביטוח לאומי בעצמו פרסם מחקרים בעניין. קצבאות הבטחת ההכנסה נעות כיום בין 1,730 ₪ לחודש ליחיד ל- 4,281₪ לחודש למשפחה. רשת הביטחון העלובה שלנו כל-כך מלאה חורים שאנשים שתלויים בתמיכת המדינה צריכים לבחור בין מחסה למזון, בין תרופות לחימום. הממשלה – היא עסוקה במה שאנשים כותבים בפייסבוק ובסימון מוצרי התנחלויות.

דיון חשוב שהוכרע שבוע שעבר בבית הדין הארצי לעבודה[1] עסק בהיבט אחד של הבעיה הזו – מדיניות המוסד לביטוח לאומי לשלול קצבת הבטחת הכנסה ממי שמקבלים סיוע מקרוביהם בתשלום שכר דירה. בהליך צורפו ענייניהם של שישה מקבלי הבטחת הכנסה (אליהם הצטרפה האגודה לזכויות האזרח, כידידת בית המשפט). אחת היא אם חד הורית שפוטרה כשהייתה בהריון. אחרת פוטרה לפני שנתיים, חיה על פיצויי הפיטורים ופדתה את הפנסיה שלה, אבל מתישהו הכסף נגמר. אחרת חולה, מטפלת בקשישים ומרוויחה 1400 ש"ח בחודש. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הכל שפיט והרשות נתונה, עוני | תגובה אחת

בירוקרטיה קטנה ומלוכלכת

בשנת 2006 פסל בג"צ את ההסדר שהוכר כ"הסדר הכבילה" של מהגרי עבודה למעסיקיהם, ושמנע מעובדים את היכולת להחליף מעסיק. בפסק הדין קבע בג"צ כי:

"הסדר הכבילה יצר מעין-עבדות בגירסה מודרנית. בהסדר הכבילה שהיא עצמה קבעה והשליטה, רצעה המדינה את אוזנם של העובדים הזרים למזוזת ביתם של מעסיקיהם, וכבלה את ידיהם ואת רגליהם באזיקים ובנחושתיים למעסיק ש"ייבא" אותם ארצהלא פחות מכך. העובד הזר הפך מהיותו נושא למשפט – בן-אדם שהמשפט מעניק לו זכויות ומטיל עליו חובות – להיותו מושא במשפט, כמו היה מיטלטל בין מיטלטלין. ההסדר פגע באוטונומיה של העובדים כבני אדם, והלכה למעשה שלל מהם את חירותם."[1]

בשנים שעברו מאז היו ניסיונות שונים להקים לחיים חלקים מההסדר הזה, שנפסל בשל קרבתו לפרקטיקות של עבדות. לאמץ כבילה-מינוס, חצי-כבילה, כבילה-בערך. העקרון בלב הפסיקה, שהעובד הזר הוא אדם, בעל זכויות ואוטונומיה, לא חילחל עמוק מספיק.

לאחרונה, ישבו קבוצת חברי כנסת והגיעו למסקנה שעדיין יותר מדי קל לעובדות זרות בסיעוד להחליף מעסיקים. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אל תקרא לי מותק, הגירה, הכל שפיט והרשות נתונה, עבודה שחורה | 2 תגובות

פשע שאין לו נפגעים

שלמה מנחם, יהודי טוב, עבד כאחראי על רווחתם של עובדים זרים, ובדק את תנאי המחייה של עובדים בחקלאות.

כלומר, באופן עקרוני. בשטח הוא קיבל מהחקלאים שוחד, העלים עין מהתנאים במקום, נמנע מניהול הליכים נגד המעסיקים, והוציא את הכסף שקיבל על הימורים ותרומות לבית כנסת.1

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הגירה, הכל שפיט והרשות נתונה, מי ישמור על השומרים, עבודה שחורה | 10 תגובות

מישהו מטפל בך?

במוצאי שבת שעברה צעדו כמה עשרות עובדות סיעוד (ומעט מדי תומכות) מדרום תלאביב לכיכר הבימה. ההפגנה הזו הייתה תזכורת כואבת לבעיות במגזר הזה. לא רק במסדרונות משרדי ממשלה, גם אצלנו בבית הבית הפוליטי והבית הממשי.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אל תקרא לי מותק, הגירה, הכל שפיט והרשות נתונה, עבודה שחורה | 6 תגובות