מרחב מחיה

הסניגוריה הציבורית פרסמה את הדוח השנתי שלה, שעוסק בתנאי כליאה בישראל1.

עוד רגע נדבר על הדוח הזה, אבל קודם אני רוצה לבקש שתעשו איתי תרגיל קטן (הוא אפילו טוב לשרירי הגב העליון שנפגעים מישיבה ממושכת מול המחשב). קומו רגע מהכסא, מתחו זרועות לצדדים, והסתובבו סיבוב שלם. זהו. אפשר לשבת.

.

בכמה מבתי הסוהר בארץ, שטח המחייה הממוצע לאסיר קטן יותר מהשטח שנדרש לסיבוב הזה במקום.

תקנות בתי הסוהר קובעות שטח מחייה מינימלי של 4.5 מ"ר לאסיר2, אבל כמעט תשעים אחוז מהאסירים בישראל חיים בפחות מזה. הרבה פחות.
לכרבע מהאסירים בישראל יש פחות מ2.5 מ"ר שטח מחייה. בחלק מבתי הסוהר יש תאים עם אפילו פחות מזה – מטר שמונים, מטר וחצי, 1.2 מ”ר לבנאדם. בחלק מהתאים אין מקום לכסאות, והאסירים נמצאים במיטות כל זמן שהם בתא. בחלק אין מקום ליותר מאדם אחד לעמוד.

.

תקנות בתי הסוהר קובעות שלא יהיו בתא יותר מארבעה אסירים, אבל שלושתרבעי מהתאים לא עומדים בתקנות האלו (וב-43% אחוז מהתאים יש יותר משמונה אסירים בתא). חלק מהתאים האלו נמצאים בבתי כלא שנסגרו בעבר משום שאינם ראויים למגורי אדם, ונפתחו שוב לאחר שיפוצים. הם עדיין לא ראויים למגורי אדם, אבל אין ברירה. צריך לכלוא אסירים איפשהו.

.

צפיפות בבתי כלא פוגעת בבריאות הנפשית והפיזית של אסירים, פוגעת בסיכויי שיקום, מגדילה אלימות וחיכוכים, ולפי מחקרים מסוימים מגדילה סיכויי התאבדויות.3
חלק מהאסירים בישראל חיים בתנאים שמקבילים לשישה דיירים באוטובוס עירוני, עם מקלחת אחת מעל השירותים, בלי ארונות, בלי איוורור נורמלי. לפעמים במבנים שהוגדרו לא ראויים למגורי אדם. אלימות היא תוצאה די הגיונית של התנאים האלו. בריאות נפשית לא ממש.

.

תת התנאים האלו פוגעים בגברים, בנשים ובקטינים. הם פוגעים במהגרים, באסירים ביטחוניים, בעבריינים ישראלים, ובסוהרים שצריכים לשמור עליהם. אותם סוהרים שהשר הממונה עליהם הצביע נגד קידום חוק שיחייב תקן כליאה סביר, כנראה כי המצב בבתי הכלא הוא לא הבעיה שלו.

images

לצפיפות הלא אנושית הזו יש סיבות שונות.

סיבה אחת היא מחסור בתקציב ומקומות כליאה.

תקנות בתי הסוהר (תנאי מאסר) קובעות שהסטנדרט המינימלי (הנמוך מלכתחילה) של 4.5 מ"ר יחול רק על בנייה חדשה, ואם אפשר גם על שיפוץ בתי סוהר ישנים (מה שלא ממש קורה). אבל אפילו בבתי סוהר חדשים הסטנדרט הזה לא נשמר. בית סוהר צלמון, למשל, נבנה לסטנדרט שמעבר למרחב המינימלי, אבל האוצר חייב לאכלס בו כפול ממספר האסירים להם יועד4

הצעות לקבוע בחוק תקן כליאה סביר יותר עולות מדי פעם,5 וכשזה קורה הממשלה מתנגדת.

.

סיבה אחרת, שמתוארת בדו"ח כסיבה מרכזית לצפיפות, היא שיעור הכליאה הגבוה בישראל.

הסניגוריה טוענת שהשימוש במאסר כיום כמעט אוטומטי, תוך התעלמות מהליכים אחרים, מועילים יותר, כמו חלופות מעצר וטיפול בקהילה.

.

דוגמה אחת להליכים חלופיים היא הליכי צדק מאחה, שנועדו לתקן את הנזק לנפגע עבירה, ולשקם את הפוגע. מחקרים מראים שהליכים כאלו טובים יותר לנפגע, טובים יותר לפוגע, ומצמצמים את הסיכוי לעבירות חוזרות. למרות זאת, השימוש בהם מוגבל (אם כי מתרחב). עבירות סמים, למשל, שוללות הפנייה להליכים חלופיים. אפילו אם מדובר רק בשימוש ולא בסחר, כל שאר הדרישות מתקיימות ויש רצון להיות מעורב בהליך כזה, אנשים נשלחים לכלא. זה לא טוב להם וזה לא טוב לנו, אבל זה מה שיש.

.

בתנאים האלו, ובתאים האלו, מוחזקים אלפי אנשים בישראל. חלק מהם לתקופות ממושכות. רבים מהם בכלל לא צריכים להיות שם, ומוטב היה לכולם למצוא להם פתרון אחר.
יותר אנשים נכלאים היום מבעבר (גם ביחס לשיעור הפשיעה, שלא עולה ואולי אפילו יורד), יותר נעצרים, יותר נעצרים עד תום ההליכים. חלק לא מבוטל מהמעצרים האלו בכלל לא נגמר בכתב אישום, אבל בינתיים אנשים יושבים בכלא.6 חלק מהם לא יכולים שלא לשבת. אולי הם היו רוצים לעמוד או להתמתח בכלא מדי פעם, אבל גודל התא שלהם לא מאפשר.

.

אסירים נמצאים הרחק מעין הציבור, לרוב גם ככה לא אכפת מהם. אחרי הכל, אם הם היו אנשים טובים הם לא היו בבית כלא. המצב הזה הופך אותם לפגיעים במיוחד.

פגיעה היא לא רק התעללות או הרעבה. פגיעה באסירים היא לא רק תוצאה של אלימות מצד סוהרים או אסירים אחרים. היא גם תוצאה של אלימות מערכתית, אפורה, שמגובה בתקנים ואילוצים ותכניות מתאר.

.

צפיפות חמורה בבתי הכלא (כמו זו שרוב האסירים בישראל סובלים ממנה) נחשבת צורה של עינויים או יחס בלתי אנושי או משפיל.

בית הדין האירופי לזכויות אדם קבע שתנאי כליאה כאלו מפרים את האיסור על עינויים, וסטנדרטים דומים עולים מחוות דעת של הצלב האדום והועדה האירופית למניעת עינויים.7

.

מרחב שבו אי אפשר להסתובב, לצאת מהמיטה, למתוח את הזרועות, או ליהנות ממידה סבירה של פרטיות ומרחק מאנשים אחרים הואתנאי מחיה סבירים לבני אדם. אפילו אם חלקם עשו דברים רעים וצריך להרחיק אותם מאזרחים שומרי חוק. אפילו אם מאסר הוא רע הכרחי – לא ככה. לא בתנאים האלו. לא לאף אחד.

.

1כל הנתונים ברשומה הזו מתוך הדו"ח, אלא אם צוין אחרת.

2הממוצע במערב כמעט כפול מזה – 8.8 מ"ר.

3עמ' 18 לדו"ח הסניגוריה.

4ר' דיון בועדת הפנים של הכנסת, 28 ביוני 2011, כאן.

5ר' ההצעה האחרונה של חה”כ של בל”ד מיוני 2013 כאן, והצעה של ח"כ אמנון כהן מש"ס ממרץ 2013 כאן

6דוח הסניגוריה, עמ' 21-22.

7עמ' 8 לפניית האגודה לזכויות האזרח, רופאים לזכויות אדם והחטיבה למשפט פלילי ולקרימינולוגיה במרכז האקדמי למשפט ועסקים מיום 22.2.2022 לראש הממשלה ולשר לביטחון פנים בנושא "הבטחת שטח מחיה ראוי לאסירים ולעצורים" (PDF, כאן)

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הכל שפיט והרשות נתונה, מי ישמור על השומרים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על מרחב מחיה

  1. ido2267 הגיב:

    אני מתקשה להבין מה הבעיה באוהלים. אני כחייל גרתי באוהל כשלצבא התחשק. קל מאד לשמור – גדר תיל מסביב , מקלחת ליד , חור באדמה בשביל שירותים. בטח שזול מאד. אז מה הבעיה?

    • interspem הגיב:

      קודם כל – בכלל לא בטוחה שהעובדה שהצבא השתמש בשיטה מסוימת בעבר היא הוכחה ללגיטימיות שלה (או להתאמה שלה לתנאים אחרים…). בהחלט יכול להיות שצורה מסוימת מתאימה לתקופה קצרה בצבא ולא לתנאי כליאה, או שלא מתאימה למגורי אדם גם במסגרת צבאית, והצבא משתמש בה בכל זאת.

      דבר שני – עלות ושמירה הם לא הדברים היחידים שצריך לבדוק כשבונים מתקני כליאה. יש סטנדרטים מסוימים שצריך לעמוד בהם, ותנאי החיים של מי שאמור לחיות במתקנים האלו. תחליף שלא מותאם להתמודדות עם פגעי מזג אוויר, לא מאפשר מידה סבירה של שקט ופרטיות (אוהלים גדולים שיש בהם הרבה אנשים, נניח), ועם תנאי תברואה דפוקים (חור באדמה בשביל שירותים), לא ממש עומד בסטנדרטים האלו.

      נניח שנסכים שכליאה מדי פעם משרתת איזשהו צורך חברתי להרחיק עבריינים מסוכנים מהחברה, ואפילו במידה מסוימת להרתיע אותם ואחרים (וזה שיקול שצריך להיזהר איתו גם כשהוא מוצדק), זה עדיין לא אומר שצריך לפגוע בצלם האדם של האנשים האלו, או לשלול מהם תנאים מכבדים אחרים תוך כדי.
      כחברה, קיבלנו שיש דברים שאסור לעשות לאסירים (כמו לענות אותם, להוציא אותם להורג או למנוע מהם הליך משפטי הוגן). היעדר תנאי מחיה מתקבלים על הדעת שייך לקטיגוריה הזאת. אנשים לא מפסיקים להיות בני אדם כשהם מבצעים פשע (ובטח שלא מפסיקים להיות בני אדם כשהם רק חשודים – וחלק מהתנאים הקשים האלו פוגעים בעצורים, אנשים שבכלל לא בטוח שעשו משהו).

      • עדו הגיב:

        שיהיה ברור שאני מסכים עם כל מה שכתוב בפוסט. אבל אם לגור באוהלים זה 'לשלול צלם האדם' אז אני יכול להתלונן לביה"ד הבינלאומי בהאג כי גייסו אותי לצה"ל וישנתי באוהל. חוץ מזה שכל בדואי ממוצע רואה בתנאים האלו בית לכל דבר.

        • interspem הגיב:

          בבלוג הזה לא מתלוננים לביה"ד בהאג על דברים שאינם בתחום סמכותו(:*

          לגור באוהלים זה לא בהכרח לשלול צלם אנוש, אבל אלו כן יכולים להיות תנאים ירודים ולא סבירים.
          ביחס לבדואים – חלקם בודאי היו מעדיפים מבנים מוסדרים. חלק אולי לא – ועדיין, יש הבדל בין צורת חיים שבחרת ולא תואמת לסטנדרט…נקרא לזה מערבי, ובין לקחת אנשים מסביבה דומה לשלך ושלי, ולשים אותם בתנאים שהסביבה שלהם תופסת כלא ראויים למגורי אדם.

          *לביה"ד אין סמכות שיפוט על המקום (ואולי גם לא על הזמן) שבו ישנת באוהלים, ואפילו אם הייתה, אין לו סמכות שיפוט על יחס הצבא לחיילים של עצמו. למשך בערך חמש דקות, חשבתי שאצליח להימנע מההערה הזו(:

  2. פאסט סימפל הגיב:

    לא מכיר בתי כלא מבפנים, ואני מניח שהתשובה תלויה גם בבית הכלא, וסוג האסיר. אבל בגדול, איזה אחוז מזמנם מבלים האסירים בתאים?

    • interspem הגיב:

      לפי אתר שב"ס, זה סדר היום באגפים פתוחים לאסירים שעובדים או לומדים – בטוח חלק מהאוכלוסיה שדוח הסניגוריה מתייחס אליה, אבל לא כולם, וודאי שלא עצורים במעצר ימים או עד תום ההליכים (ולא רלוונטי גם לבידוד, הפרדה, ובטח עובד אחרת לסהרונים, אסירים ביטחוניים ושב"חים) – http://www.shabas.gov.il/Shabas/PRISON/Daily-Routine/default.htm

      • פאסט סימפל הגיב:

        טוב, אז לגביי אלה שהצגת, אז אם הבנתי נכון הם נמצאים בתאים בין 5:45 ל 9:45 שעות. אם זה נכון, אז שהייה כזאת בתא צפוף היא לא תנאים לא הומינטריים בעיניי[1], ואז נשאלת השאלה האם בבית הכלא ככלל, יש לאסירים מרחב בשאר השעות ביום.

        אם אסירים\עצירים אחרים נמצאים בתאים כמו שהצגת מרבית היום, אני מסכים איתך.

        [1] עד 9 שעות, נראה לי שכל עוד יש מיטה הכל בסדר. מעבר לזה זה מתחיל להיות בעייתי.

        • interspem הגיב:

          קודם כל – אני לא "הצגתי" תנאים. צירפתי סדר יום של שב"ס, וציינתי במפורש שסדר היום הזה לא חל על כולם, וודאי לא על חלק מהאנשים שמוזכרים בדוח הסניגוריה. זה שיש בעיה זה ברור – השאלה אם היא משפיעה על מאות או אלפים.

          נראה לי שיש משהו קצת פורמליסטי בספירת השעות הזו – אם בנאדם נמצא או בחדר אוכל, או בעבודה, או בתא צפוף ומלא אנשים, אין לו שקט ופרטיות בשום שלב במהלך היום. הוא בבית כלא, אז נכון שכנראה מפקחים עליו והוא לא ממש "לעצמו, בשום שלב (גם אם לא ברמת התכניות של בנת'הם). זה לא רק "תשע שעות" או שמונה וחצי, או 7.45. זו גם השאלה מתי ואיפה ואיך הן מתחלקות.

          חוצמזה, אני לא מבינה איך מיטה הופכת הכל לבסדר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s