תודה לחיים – Gracias A La Vida – כל עוד יש לי אומץ

מאיה אמרה שמרגע שכתוב, כבר אי אפשר באמת למחוק. למרות שיש כפתור שעליו כתוב שאני יכולה.

אז אני מתכוונת לנצל את העובדה שהצלחתי לפתור שורה בעייתית, ואיכשהו כרגע אני מסוגלת להסתכל על התרגום ולא לחשוב שהוא מגעיל.

Gracias a la vida הוא שיר של ויולטה פארה. הביצוע המוכר מאוד (ומעולה) שלו הוא של מרסדס סוסה. זה השיר שיהיה בלוויה שלי. שם הוא יהיה בספרדית. הוא שיר אהבה של אשה לחיים, לעולם, וגם – לגבר. הוא שיר יפהפה, ואני עושה לו עוול. (אני יכולה להוכיח. תלמדו ספרדית.) בינתיים –

תודה לחיים שנתנו לי כל–כך הרבה,

נתנו לי שני מאורות שכאשר אפקח אראה,

את ההבדל הברור בין הבהיר לכהה,

ומול כוכבי הרקיע אשתאה,

ובהמון את פני אהובי אזהה.

 

תודה לחיים, שנתנו לי הרבה כל–כך

נתנו את השמיעה בעלת רוחב הטווח

לתפוס יום וליל, צרצר ואוח,

פטישים, נביחות, גשם עז ניתח,

וקולו של אוהבי, הרך כל כך.

 

תודה לחיים, על כל מה שהואילו לי לתת,

נתנו לי את הצליל ואותיות האלפבית

ועמו המילים, להצהיר ולהתלבט

רע, אח, אם ואור מאותת

ואת דרכה של הנשמה שאני אוהבת

 

תודה על החיים, על מתנותיהם הנדיבות.

נתנו את מצעדן של רגלי הדואבות

איתן על החופים הותרתי עקבות,

בהרים ועמקים, משלוליות לרחובות,

ולבית שלך, לרחוב, למבוא.

 

תודה לחיים, על מתנותיהם הגדולות.

נתנו לי את פעימות הלב העולות,

כשעיני מהרוח האנושית מתפעלות,

ולנוכח המרחק בין הצדק לעוולות,

וכשמביטה לעומק עיניך הצלולות.

 

תודה לחיים, על כל כך הרבה דברים

נתנו לי את הצחוק, ודמעות לצערי,

כדי להבחין בין שברי לאושרי.

שני החומרים המרכיבים את שירי,

והשיר שלך, שהוא שירי,

והשיר של הכל, שהוא שירי.

 

(אחרי שגמרתי אותו, מצאתי את התרגום הזה: http://cafe.themarker.com/view.php?t=91418,

והגעתי לשתי מסקנות – שגם כשאני מסתכלת עליו התרגום שלי לא מגעיל (כרגע); ושהשיר הזה צריך להישאר בקול של אישה. אז נשאר לי קצת אומץ. עובדה – ההודעה הזו פה. בינתיים.)