לנסח מחדש את האיזון בין חופש הביטוי לחופש השיסוי

בבית היהודי יש אחד, ח"כ–סרן במיל' יוני שטבון, להקה צבאית של להיט אחד¹, שיש לו בעיה עם ההשפעה של חוק לשון הרע על דיון ציבורי במדינה.

בחוק לשון הרע יש סעיף שקובע שהוצאת לשון הרע על ציבור היא לא עילה לתביעה אזרחית.
אם אדם מבזה או משפיל את "הערבים", "החרדים", "הפמיניסטיות", "ארגוני השמאל" או "ארגוני המורים" – היועמ"ש יכול להגיש תביעה פלילית בעניין (לא כ"כ עושה את זה, אבל הוא יכול), אבל אנשים מהציבור שנפגע לא יכולים לתבוע על הנזק והפגיעה שנגרמו להם.²

את ההגבלה הזו שטבון רוצה לשנות, או כדבריו – "לנסח מחדש את האיזון בין חופש הביטוי לחופש השיסוי".
כלומר, הוא לא באמת רוצה לשנות את האיזון, רק להוסיף חריג אחד – לאפשר תביעה אזרחית (ייצוגית) על “לשון הרע על פעילות מבצעית של לוחמי צה”ל”.³

.

הצבא, כידוע, הוא משהו מיוחד:

"לוחמי צה"ל הם ציבור השונה באופן מהותי מכל ציבור אחר במדינת ישראל. ייחודו של ציבור זה נובע הן מחשיבות מעמדו של צה"ל בעולם ומהפגיעה החמורה שנגרמת לישראל בשל ההאשמות הכוזבות המופנות כלפיו, והן מהפגיעה החמורה הנגרמת לחיילי צה"ל הנותרים ללא כל אפשרות להגן על שמם הטוב לאחר שנשלחו לבצע את המשימות הקשות ביותר, העולות כדי סיכון חיים." [כל ההדגשות שלי]
הנימוק הזה רחוק מלהיות משכנע. אם האיזון בחוק סביר, הוא סביר לכולם. מעמד בעולם יש גם לכנסת ולשגרירות באירלנד, וגם לשוטרים, מורות ועובדי הרכבת אין איך להגן על שמם הטוב מפני השמצה גורפת. סיכון חיים לא רלוונטי לעניין. השוני המהותי של הצבא נובע מאנשים כמו שטבון שמקדשים אותו כערך עליון. זו סיבה הגיונית לרצות שלא יגידו עליו שום דבר רע, אבל לא נימוק שנראה טוב בהצעת חוק.  

.

כדאי גם שמישהו יעדכן את ח"כ–סרן שטבון על מעמדו של צה"ל בעולם בימינו. כבר לא אוספים שם קלפים של דיין וגורודיש, וסבב ההופעות של דורון אלמוג בממלכה המאוחדת הגיע לטונים צורמים.

אולי זה לא מעמדו של צה"ל בעולם ששטבון מתעניין בו. בנאום הבכורה שלו בכנסת שטבון דיבר על ארגונים ש"פוגעים למעשה בקונצנזוס הישראלי שקוראים לו צה"ל. שמורת הטבע האחרונה שנמצאת בקונצנזוס הישראלי – וקוראים לה צה"ל…אני לא אתן לאף אחד לפגוע בשמורת טבע הזאת"⁴, וקרא לשתף פעולה בחקיקה שנועדה לשמור על חיילי צה"ל. לזכותו – הבטיח, ומקיים.

.

שטבון מדבר על "החיילים שאינם יכולים להגן על שמם הטוב", אבל הצעת החוק שלו קובעת כי:

"על אף האמור בסעיף 4, יש בלשון הרע על פעילות מבצעית של לוחמי צבא ההגנה לישראל עילה לתובענה אזרחית"

זו אפילו לא לשון הרע על הלוחמים – זו "לשון הרע" על הפעילות. גם ביקורת על מדיניות (ועל הפוליטיקאים שקבעו אותה) בהחלט יכולה להיחשב "לשון הרע על פעילות מבצעית". פעילות היא לא אדם, ואין לה שם טוב שצריך להגן עליו. לפעמים לוחמים מבצעים כלמיני פעולות שבכלל לא יזיק לבזותן ולעורר שנאה כלפיהן.

.

בהמשך שטבון מזכיר את התביעה של חיילי המילואים ששירתו בג'נין נגד מוחמד בכרי, שנדחתה.⁵

בדברי ההסבר להצעה מצוין שהשופטים חזרו פעמים רבות על כך שהם נאלצים לציית ללשון החוק למרות שמדובר ב"תוצאה קשה" המעוררת בהם "אי–נחת".

התיאור הזה מגמתי להחריד. הוא רומז שהשופטים ראו בסעיף הנוכחי אילוץ בעייתי שראוי לתקן. כששופטים רוצים לבקש מהמחוקק להתערב ולתקן עוולות, הם יודעים איך⁶. כאן הם לא ניסו.

הם כן כתבו שבנסיבות המקרה מדובר בתוצאה קשה ומעוררת אי נחת, אבל הקושי הכרחי, והוא חלק מאיזון אינטרסים שונים בחוק. בפרט, נאמר שפעמים רבות מה שנאמר על קבוצה הוא למעשה ביקורת על תופעה חברתית או עניין ציבורי, וכן הובע חשש מתביעות סרק ואפקט מצנן.

.

"אפקט מצנן" מבטא הכרה בכך שלאנשים נורמליים אין זמן, רצון או כסף להיגרר להליכי לשון הרע, גם אם הם משוכנעים בצדקתם. כשהמחיר על התבטאויות שנויות במחלוקת גבוה, אולי יהיו כאלו שיחשבו פעמיים גם לפני שהם משמיעים ביקורות לגיטימיות.

בתביעה נגד בכרי, התובעים היו חיילים ששירתו בג'נין (כמו מאות חיילים אחרים), אבל בסרט לא נאמרה אף מילה עליהם ספציפית, ולא ניתן לזהות אותם כמושאי הביקורת. הטענה שלהם – ולהבנתי, זו בדיוק הטענה ששטבון מאמץ – היא שלשון הרע על חלק מהחיילים שלחמו בג'נין משפיעה על כלל החיילים שלחמו בג'נין, ולכן גם משפיעה על השם הטוב שלהם כחלק מהקבוצה הזו. יש בעיה לוגית קלה בטענה הזו, ויש בה גם בעיות אחרות.

נחשוב, למשל, על קמפיין "מי רצח את מוסטפא תמימי", שכולל האשמה חמורה כלפי חייל שזהותו לא ידועה, אבל ידוע שהוא משרת בגולני. כל חייל אחר שמשרת בגולני, ובהחלט לא ירה במוסטפא תמימי, יוכל להגיש תביעה ייצוגית (שאליה יוכל להצטרף כל חייל נוסף בגולני), בטענה שמדובר בלשון הרע על פעילות מבצעית, ושהיא פגעה בשמו הטוב כחייל שידוע ששירת בגולני.

ואם יש בסביבה מישהו עם הרבה כסף וכוח, ומעט סובלנות לביקורת, או מישהו שרוצה להשתמש בהליכים משפטיים כדי להפיל טרור על יריבים פוליטיים, כנראה שלא יהיה מסובך מדי למצוא עורכי דין שיטפלו בתביעה הזו. ומה שיפה – התביעה אפילו לא תצטרך להתקבל כדי שתשיג את מטרותיה.

.

1האיש חבר כנסת שלושה חודשים, במהלכם הוא הספיק לדבר על שירות בצבא, על בינת ג'ביל, על מילואים, על בינת ג'ביל, ועל צה"ל. הייתה לו הצעת חוק אחת על תווי קנייה, אבל בשאר הזמן הוא מדבר על צבא.

2קצת על ההבדל בין אכיפה פלילית ותביעות פרטיות על לשון הרע כתבתי כאן.

3"הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – לשון הרע על לוחמי צה"ל), התשע"ג-2013 “. חתומים עליה גם יריב לוין ונחמן שי. אין לי מושג למה לא הזמינו גם את אלעזר שטרן להשתתף במסיבה הזו.

4הנאום המלא כאן, וההחלטה להאזין לו על אחריותכם בלבד. הוא משתפר לקראת הסוף, אבל יש הרבה בינת ג'ביל לפני זה.

5ע"א 8345/08 עופר בן–נתן ואח' נ' מוחמד בכרי.

6כפי שעשו למשל בהחלטה שלא לחייב תשלום שעות נוספות לעובדות סיעוד, ובתחינות הנרגשות למחוקק שיתערב בעניין. מטפלות סיעודיות, למרבה הצער, לא נהנות מלובי דומה לשל המילואימניקים.